שחר אלוני, 46, תל אביב, מורה לסטודנטים וכלכלן בבית תוכנה ותלמיד באקרופוליס החדשה
בתקופת הקורונה שבה אנחנו נמצאים, הספורט והכדורסל נמצאים בפגרה ויש דיונים בפורומים שונים על מיהם השחקנים הטובים בהסטוריה, או מי הטובים ביותר בתקופתם או בעמדה שלהם. כמובן שאי אפשר לשפוט זאת בצורה אובייקטיבית, אך נדמה שברוב הדיונים לא מקבל הדוקטור – ג'וליוס ארווינג את המקום הראוי לו. אחרי הכל, לכמה שחקנים יש שורה אייקונית בשיר של אריק איינשטיין? "רואה את דוקטור ג'יי קורע רשתות, וקארים עבדול ג'באר נוגע בשמיים" ?
אריק עלה כאן על משהו, ד"ר ג'יי וקארים היו הסמלים של הכדורסל המודרני, והדוקטור במיוחד היה סמל להרבה דברים שאנחנו לוקחים כמובנים מאליהם בכדורסל של היום. יש הרבה אנשים ששני כוכבים אלה היו הראשונים שהכירו בכדורסל העולמי שכבר הגיע לכל בית, אפילו בישראל של לפני כ 40 שנה (בשחור לבן) והיו המבשרים של כל מה שבא אחריהם.
אבל נתחיל כמתבקש מרשימה תמציתית של התארים של הדוקטור בכל עונותיו המקצועניות במצטבר (6 עונות ב ABA, ו 11 עונות ב NBA):
3 אליפויות
6 פעמים MVP בעונה הרגילה או בפלייאוף
9 בחירות לחמישיית העונה הראשונה בליגה ועוד 3 לחמישיה השניה
16 הופעות באולסטאר (מתוך 17 ששיחק בליגה) זכה שם ב MVP פעמיים
חבר קבוצת כל הזמנים ב ABA ו 50 הגדולים ב NBA
קלע מעל 30 אלף נק' בקריירה (מדורג שמיני בכל הזמנים)
ממוצעי קריירה: מעל 24 נק' 8.5 ריב' ו 4 אס' למשחק.
כשפרש היה מדורג ראשון בהסטוריה בחטיפות, בעונת הרוקי שלו אגב, היה ראשון בליגה בריבאונד התקפה. (גובהו היה רק 1.98, מה שמתאים לשחקן חוץ נמוך יחסית בליגה של אז, לפי גרסאות מסוימות 2.01).
מהשחקנים הבודדים ששתי קבוצות בליגה הפרישו את מספר החולצה שלהם (32 בברוקלין ו 6 בפילדלפיה)
פרט מעניין הוא שלברון ג'יימס בקריירה שלו לבש שני מספרים, 23 (ג'ורדן) ו 6 (ד"ר ג'יי).
אבל כל זאת עדיין לא מעביר את הדבר האמיתי.
כילד, החשיפה הראשונה שלי לכדורסל מעולם אחר ששוחק באמריקה, היתה בביתו של סבי, שכבר היה בן 80 אבל עקב אחרי שידורים חוזרים של סדרת גמר הפלייאוף ב NBA בין הלייקרס של קארים לבין פילדלפיה של הדוקטור. השידור בצהריים היה בשחור לבן (בערוץ הראשון? בירדן?) וכילד בכיתה א' שכבר קצת הכיר ספורט (הייתי אפילו בהצגה כפולה בבלומפילד באותה עונה) שאלתי את סבי מי משחק מול מי, ומי יותר טוב. אחת הקבוצות היתה בחולצות בהירות שנראו לבנות, והשניה בחולצות כהות שנראו שחורות, זו היתה כנראה סדרת הגמר המיתולוגית של שנת 80'. התשובה של סבי לשאלה מי יותר טוב היתה "השחורים… לא הלבנים… לא השחורים…" בסוף החלטתי לאהוד את השחורים שהתבררו כפילדלפיה ואת שחקנם המרכזי ד"ר ג'יי, שכבר זכה אז לשיר של איינשטיין שכמומחה בספורט, הכיר את הנפשות הפועלות עוד בסוף שנות ה 70.
הדוקטור הגיע לליגה מהמכללות, שם היה בין הבודדים בהסטוריה שסיים עונה עם ממוצע של מעל 20 נק' ומעל 20 ריב' במשחק (32.5 , 20.2). הגעתו לליגה ומאוחר יותר ל NBA חוללה מהפך תודעתי בחשיפה של הכדורסל לקהלים רבים. הדוקטור היה במידה רבה שגריר המשחק בזכות הנוכחות הכריזמטית והחיובית שהביא לכל מקום, והיה מקובל כקונצנזוס על שחקנים, מאמנים אוהדים ושדרנים. הוא אף היה השחקן השחור הראשון שהיווה מודל לחיקוי לשחקנים לבנים ולילדים שהחלו לשחק כדורסל.
מאז ועד היום קיבע את עצמו הכדורסל בארה"ב כאחד משלושת הענפים המובילים וכבילוי שמתאים לכל המשפחה וגם כמובן לאוהדי המשחק. הדוקטור היה גם השחקן השחור הראשון בליגה שקיבל חוזה פרסום מסחרי (לא יאומן) וזאת מחברת נעלי הספורט קונברס ולאחר מכן מחברות נוספות. הוא נחשב לפנים של הליגה ולשחקן המלהיב ביותר בה. מה בעצם הביא איתו הדוקטור לליגה?
הוא הביא איתו מהפכה בסגנון המשחק. עד לתקופתו ההתקפה היתה בנויה בעיקר על מהלכים ארוכים שבנויים על תבניות מסוימות שהקבוצה תרגלה באימונים. הדוקטור היה הראשון שהביא את הביטוי האישי והאתלטי לשחקני חוץ (גארדים –למרות שהיה בעצם סמול פורוורד) ובעצם המציא מחדש את סגנון המשחק והעמדה. הוא הביא איתו וירטואוזיות, התבססות על כניסות לסל ואלתטיות, אסתטיקה ויכולת אלתור באוויר כולל הטבעות יצירתיות והעברת כדור מיד ליד תוך כדי ריחוף. כל זה מובן מאליו היום, אך לא היה קיים כמעט כשיטת משחק של שחקן בליגה עד אז. הוא בעצם הביא את סגנון המשחק של משחקי הרחוב ושילב אותו בליגה.
אחת הדוגמאות היא התקפה שבה נותרו לקבוצה מספר שניות לסיום המשחק, הדוקטור רץ מקצה המגרש וכשראה שלא נותר כמעט זמן, עלה בספונטניות להטבעה מטר מאחורי קו העונשין. ידוע גם המהלך שבו עלה מצד אחד של הלוח ריחף מאחוריו לצד השני וסיים בקליעה בעודו באוויר:
באליפות המיוחלת ב NBA, שהיתה משאת נפשו זכה לבסוף בגיל 33 כאשר הקבוצה ההסטורית שלו עם מוזס מלון ושות' צלחה את כל סדרות הפלייאוף עם הפסד אחד בלבד, וכולל 4-0 בגמר הכללי מול הלייקרס של קארים ומג'יק ג'ונסון.
שאקיל אמר פעם שהדוקטור היה השחקן הגדול ביותר, למה התכוון? אולי לכך שהכוכבים של
היום כגון דוראנט, לברון, ווסטברוק או יאניס,
משחקים רובם ככולם בסגנון האתלטי של הדוקטור וכך גם כוכבי הדור הקודם
כג'ורדן, ווילקינס, דרקסלר ואייברסון, אך מאחורי כולם עומד מהפכן אחד – דוקטור ג'יי.
שחר תודה רבה הצלת את כבודו האבוד.
גם אני שמתי לב שהוא נעדר מרשימת הגדולים שלא בצדק.
הסיבה המרכזית לדעתי טכנית בעיקרה וזה ששיחק בליגת ה ABA .
ולכן הרבה מהישיגיו המצטברים נחתכו.
למעשה הפסיד שליש קריירה על ליגה שכיום לא נספרת היסטורית ועוד בשנותיו הטובות ביותר .
כך או כך מדובר בשחקן סופר ייחודי שקשה מאד להשוותו לאיזה שהוא שחקן כיום או בכלל ששיחק לאחריו .
הוא אולי גדול הקלאסיקות של הליגה .
יכולת השהייה שלו באוויר הייתה אגדה אני לא אשכח מהלך אחד שלו ( שאיני מוצא ביוטיוב) שבו הוא מוסר אס למישהו שזורק מהפינה הימנית ומחטיא ואז הכדור מגיעה לקצה השני ומישהו זורק ומחטיא ואז הוא מניח את הר בטבעת כאשר מהרגע שהוא מסר את האס ועד סוף המהלך הוא לא היה בקרקע.
גאון ללא ספק .
אתה מבין שמה שאתה מתאר לא ממש יכול לקרות?
זה בסדר, אתמול הוא כתב דברים יותר מוזרים:)
בגלל זה לא היה לך מה לענות.
היו לו כמה התעופפויות מעולם אחר, אין ספק. הדומיננטיות של הניתור שלו קשה להשוואה האמת שהאתלטיות של לברון או יאניס אולי מזכירה אותה
תודה רבה רבה רבה שחר – פוסט נפלא על שחקן היסטורי ומיוחד שהשפיע על המשחק כמו שהוא משוחק היום, בדיוק כמו שכתבת.
.
נראה לי שהוא פחות מדובר בעיקר בגלל ששיחק גם ב-ABA ולכן הקריירה שלו נראית לנו "קצרה" מכפי שהייתה באמת, בדומה לשותפו לאליפות מוזס מאלון.
.
אף פעם לא הבנתי למה קראו לו דוקטור. מישהו יודע?
זה מראקר פארק. לכולם שם היה כינוי.
תודה דוקטור
הוא וחבריו יצרו עץכינויים אחד לשני במכלחות או בתיכונים. אבדוק זאת יש מצב שמופיע בויקיפדיה.
אגב למוזס היתה קריירה מאד ארוכה הוא פרש במשהו כמו 94 באטלנטה עם ווילקינס אחרי איזה 20 עונות . הסל האחרון שלו בקריירה היה ממרחק מאד גדול
זה לא בתיכון זה במגרש המפורסם בראקר פארק.
מעניין
זה מופיע כאן בפסקה האחרונה תחת כותרת המשנה "מבצעים שמימיים…": http://hoops.co.il/?p=16424
בוויקיפדיה לא מופיע.
לא?
ומאיפה אתה ושב שמנחם הביא את זה?
https://en.wikipedia.org/wiki/Julius_Erving
צריך לתקן את תגובתי: בויקיפדיה העברית זה לא מופיע.
מתי ראית אותו מטביע מטר מאחורי קו העונשין? זה נראה לי היסחפות פראית (וללא ספק משהו שאני חייב לראות …).
חיפשתי את הקטע ולא הצלחתי למצוא, אני זוכר את התיאור של זה במדויק. היו 8 שניות, הוא רץ מקצה המגרש וכשלא נותר מספיק זמן עלה מאחורי העונשין והתביע. זה כנראה היה באיי בי איי בתחילת ה 70' או אפילו במכללות אז לא יודע אם נצליח למצוא צילום
אז תרשה לי להטיל ספק….
תיאור יכול להיות מוגזם.
תראה לי מישהו אחד שאפילו התקרב לזה כולל הדוקטור בעצמו בהטבעות שלו בתחרויות השונות.
במשחק עם כמה שניות יש יותר אדרנלין מבתחרות הטבעות יתכן שהגזימו בתיאור וזה היה קצת אחרי העונשין ולא מטר. הטבעות מהעונשין היו לו כמה.
אגב, מישהו חישב כמה זה שווה בקפיצה לרוחק? זה להיות בגובה משמעותי מעל הקרקע במרחק מעל 6 מטר מהניתור ועם כדור ביד
גם הטבעות מהעונשין הוא אף פעם לא עשה מאחורי הקו אלא דרך.
אדרנלין זה ממש לא תירוץ מוצלח אחרת היית רואה את ההטבעות הכי מרשימות במשחקים ולא בתחרויות הדאנקים.
ואם כבר קפיצה לרוחק אז אבא של מייק קונלי הטביע מהעונשין ולא בקלילות מרובה. לכן לדעתי זה צריך להיות שווה לא מעט ברוחק.
הוא היה קופץ לרוחק?
גם אבל בעיקר משולשת. אלוף עולם ואולימפי.
אה קונלי מהמשולשת, ברור
לא קישרתי
https://www.youtube.com/watch?v=XZz6qJvbrgY
זה נותן פרופורציה
קונלי ומייק פאוול גבוליים….
זה אומר שלמעופפי הליגה היה סיכוי לשיא לפחות ברוחק.
אגב, אפרופו שמועות, אמרו פעם שמניגולט הטביע מאזור קו השלוש,אבל זו כמובן שמועה שאין סיכוי לבדוק…
איך לומר – אגדה אורבנית.
לא חושב שהיה להם קייס לשיא ברוחק כי זה כבר עניין של התמקצעות אבל בהחלט פוטניאל גבוה.
מעניין לראות פעם למי היה פוטנציאל לשיא עולם
סמפסון בקפיצה לגובה
לברון או בארקלי בקרב 10
כמה מהמעופפים ברוחק
קרל מלון במשקולות
ווילט בכמה ענפים
שאלה טובה
לפי מה שכתב מנחם במאמרו הנ"ל זה היה 20 ס"מ לפני קו העונשין.
לא יודע אם זו אותה הטבעה אבל תודה על הדיוק
אני באמת לא רוצה להיכנס למקומות האלה אבל הבעיה של הד"ר בראייה ההיסטורית עכשיו היא לברון. זה תמיד היה בירד מול הד"ר בויכוחים על המקום בחמישיית כל הזמנים – ואז לברון הגיע….
הוא היה קצת מוקדם מדי וקצת באייביאיי מדי כדי לתפוס מקום כמו בירד בתודעה. נתן 16 עונות בטופ בעונת הפרישה עשה מעל 18 נק למשחק פחוס חא מעט ריבאונדים. היה 16 פעם אולסטאר ולפחות 12 שנה הפנים של הליגה ( בשתי הליגות)
שחקן מלהיב ומרגש, אין ספק.
נראה לי שהפער בינו לבין פיפן קטן מהפער בינו לבירד ולברון…
הוא לגמרי בקליבר של בירד ולברון, ראה בהערה הקודמת נתונים
הוא קרוב אך חכמת המשחק המכובד מאוד שלו אינה ברמה של בירד ולברון (ולכן יש לו מספר דומה של אס' ואי'.
*המכובדת
הוא בולט בנושאים אחרים, היה הפנים של הליגה (שתיהן) איזה 10 עונות היה טופ 3 בליגה איזה 10-12 עונות, אולסטאר כל עונה, 30 אלף נקודות, 3 אליפויות, המציא מחדש עמדה וסגנון משחק. מסכים שלברון זה קשה להשתוות, אבל בירד אין לו מספיק עונות כדי להיות ראשון בעמדה ללא עוררין
אך לבירד יש מספיק בכל מקרה כדי להיות לפני הד"ר בגלל גאונות המשחק ברמה שלד"ר לא הייתה אף שאפשר לראותו כגאון מסוג אחר, ויכולתו לשחק היטב בכל עמדה והווינריות שלו שגם היא הייתה גדולה משל הד"ר, וכן לא פחות תארים חשובים (גם אם נחבר לד"ר את התארים באב"א לתארים בנב"א במשך 16 עונות סה"כ) – אליפויות ומצטיין עונה סדירה וגמר.
הדוקטור הוא הסיבה שאני אוהד את.פילדלפיה , אני יודע שיש בהיסטוריה שחקנים יותר טובים אבל בשבילי הוא תמיד יהיה הטוב ביותר כי זה מי שגדלתי עליו(בדיוק כמו ג'ו מונטנה)
זה לא משנה. הוא שחקן שקשה מאד לא לאהוב.
הוא תכלס המציא עמדה חדשה של שחקן חוץ מבוסס על אתלטיות וכניסות לסל. סלל לדרקסלר גורדן וווילקינס את הדרך
אם אתה יודע שיש טובים יותר אז הוא בכל מקרה לא יכול להיות הטוב ביותר גם לא בשבילך אלא האהוב/אהוד/נערץ ביותר.
השחקן האהוב עלי ביותר הוא בירד אך איני חושב שהוא הכדורסלן הטוב ביותר. אני עדיין רואה בו את הפורוורד הטוב ביותר (היתרון הברור הכולל של לברון בנתונים נובע מכך שבירד נפצע הרבה יותר ממנו).
לא חושב שהדוק הוא הטוב ביותר. לדעתי הוא הסמול השני אחרי לברון (אני מחריג את בירד ולא מדרג אותו ברשימת הסמולים מסיבות שונות) אני מניח שהוא חמישיה שניה/שלישית בכל הזמנים בכל העמדות
השילוב של האתלטיות והריחוף כבסיס לסגנון משחק אמנם שוכלל ע"י הד"ר אך הוא לא הראשון שעשה זאת אלא אלג'ין ביילור שהיה, כפי שכינהו מנחם, אבי ההאנג טיים, לפני ד"ר ג'יי וג'ורדן.
זה נכון
הוא לא היה הראשון אבל היה זה שהשלים את הרעיון וביסס עליו קריירה ברמות הגבוהות.
זה קצת כמו שאלביס לא המציא את הרוקנרול. היו לפניו באדי הולי והרוקבילי ועוד כמה להיטים, אבל הוא המיילסטון
השוואה יפה מאד.
תודה
גם ביילור היה ברמות הגבוהות. אך הד"ר שכלל את הסגנון והיה כאמור גם אתלט ומנתר ומרחף גדול יותר ולהטבעות שונות שלו יש שמות מיוחדים, מה שלא היה כלל לפניו, ואין כמוהו אחריו.
מסכים
משפט שמייחסים לבנו של צ'רלס דארווין – הקרדיט לא תמיד הולך למי שחשב על הרעיון או מי שיישם אותו, אלא למי שהצליח לשכנע את הציבור בחשיבותו.
שזו דרך נחמדה לנקות גנבות היסטוריות, בעיקר מבני מיעוטים ונשים או סתם אנשים שהממסד לא רצה בשלומם, אבל משפט שיכול להיות רלוונטי גם במקרים כאלו.
אגב, בין ביילור לד"ר ג'יי היה את גאס ג'ונסון ובייחוד וגאס היו שני העיקריים בסגנון זה לפני הד"ר שכאמור שכלל את הסגנון וגם היה אתלט ומרחף גדול יותר.
וכן היה את קאנינגהאם הלבן שכונה "ילד הקנגורו" בגלל יכולת הניתור שלו והיה משלושת הכוכבים המובילים של פילי (לצד וילט וגריר) באליפות הראשונה שלה שקועה את רצף האליפויות של הסלטיקס. ובצירוף מקרים הוא היה מאמנה של פילי עם הד"ר באליפות השנייה שלה שהייתה לפני רצף ארבעת בגמרים של הסלטיקס (שזכו בשתי אליפויות מתוכם כשגם ללייקרס בשנים ההן רצף של ארבעה גמרים וזכו בשתי אליפויות מתוכם אך באליפויות סה"כ ללייקרס יתרון 3-5).
בדיוק
מעולה. בהחלט שחקן שאני לא מכיר מספיק.
תודה
בירד בקליבר משלו.
אח"כ באים כל השאר.
הד"ר (שאני כאמור לא מכיר מספיק אבל בטוח הוא לא בירד כי בירד זה משהו חד-פעמי), פיפן, ווילקינס והשיקצה האובדייטד בעלת מנגנון ההאדרה העצמית הגדול בהיסטוריה.
בירד היה מאד נדיר. למעשה לא בר השוואה, צריך ליצור לו עמדה משלו.
יש סיכוי שהיה נחשב הטוב אי פעם אם הקריירה שלו לא היתה קצרה. היה תכלס 7 שנים בכושר מלא.
לגמרי לא בר השוואה.
.
We will never have another Larry Bird
כמו שאמר מג'יק
מה שמזכיר לי שעלי עדיין להשלים את הפוסטים שלך על בירד וקארים.
דחוף!!!!! אני מתפלא עליך אשכוס, זה לא שיש מגפה עולמית ווושינגטון בוערת או משהו כזה, צר לי אבל תצטרך למצוא תירוץ אחר!
מסכים לחלוטין.
אצלי הוא בהחלט מתמודד בכיר על ה-GOAT
בכל מקרה הוא לא יכול היה להיחשב לגדול ממייקל ג'ורדן שהיה מנהיג ווינר לא פחות גדול וכווינר יש מצב שאף גדול יתר, לא פחות תחרותי אם לא יותר, שחקן מגוון לא פחות וגם גאון כדורסל בסגנון שלו.
לברון לא אוברייטד כלל!!! חכמת משחק מאוד גבוהה ויכולת מאוד מגוונת. הוביל שתי קבוצות לשלוש אליפויות כשהוא זוכה 3 פעמים בתואר המצטיין של הגמר כשבאחד מהם הוביל את שחקני שתי הקבוצות בחמשת הנתונים העיקריים, היחיד לעשות זאת. וכן היה היחיד שהשיג ממוצע של ט"ד בגמר. מהפסדיו בגמר רק פעם אחד הפסיד כפייבוריט (2011). פעם אחת הפסיד במאבק שקול 2014) ובשאר הפעמים הפסיד כאנדרדוג מובהק (ב-2015 בגלל פציעת קייקי ולאב בגמר ועוד שחקן ספסל חשוב ובשאר בגלל הסגל של היריבה – ב-2014 הדורבנות היו חזקים יותר משמעותית ובשאר דוראנט חיזק את סגל הלוחמים שהיו מועמדים לאליפות גם בלעדיו).
וכן זכה 4 פעמים כמצטיין של העונה וסה"כ 12 פעמים בחמישיית העונה הראשונה, שיא נב"א.
וכן הוא היחיד עד כה עם ממוצע קריירה של לפחות 27, 7, 7 (בירד סיים כיחיד עם ממוצע קריירה של 24, 10, 6 וללא פציעות זה היה 25, 10, 6 ואולי 25, 11, 6).
לברון בהחלט מתחרה רציני של תואר הפורוורד הגדול בכל הזמנים. ברשימותיי בירד ולברון שני הפורוורדים הגדולים בכל הזמנים.
מסכים
הוא הסמול הבכיר
לדעתי עדיין בירד הבכיר. אך זה בכל מקרה ביניהם.
תודה שחר, כיף לקרוא
תודה
אני מכיר את ג'וליוס אירווינג מאז היה ילד בן 14. הוא נולד ברוזוולט, לונג איילנד, אבל אני ראיתי אותו במגרש המשחקים המפורסם של המפסטד שהיה בין ביתי לבין אוניברסיטת הופסטרה, 5 דקות הליכה, והיה המגרש לשחק בו אם רצית לבנות לעצמך מוניטין. אני לא יודע אם הוריו עברו לגור להמפסטד או הוא היה מגיע סתם לשחק כי הטובים בין ילדי התיכונים היו באים לשם. כבר בגיל 14 הוא היה מיוחד במינו. שימו לב לגודל כפות ידיו העצומות. כבר כילד הוא היה מחזיק כדור כאילו היה אשכולית קטנה
מה שכל כך מיוחד היא העובדה שכמה שנים אח"כ הוא שיחק בנטס, באולם החדש 'נסאו קוליסיאום', שניבנה על מיצ'ל פילד (משם בוצעה הטיסה הראשונה לאירופה), השכן להופטטרה, ואולי קילומטר וחצי ממגרש המשחקים הישן
כמובן תודה לשחר
תודה
הד"ר היה שחקן ייחודי, אחד הראשונים אם לא הראשון ששיחק ללא עמדה. אול אראונד ארוך, מהיר ואינטליגנטי, בלתי עציר באופן קורט. סוג השחקנים שבנבא בשיאם מביאים אליפויות.
בנוסף, באופן מאד לא אופייני לפילי, שחקן עם קלאס שכולם אהבו.
בסרטון למעלה רואים שחיטה כשרה של הלייקרס עם כארים ומג'יק בשיאם. ג'ונסון מתקשה מאד, כי הוא צריך להוביל בהתקפה, ואז לנסות לעצור את הד"ר בהגנה, משימה קשה גם לקוסמים.
4-0, לייקרס מה זה הבושות האלה?, בחייאת, אי אפשר לגרד ניצחון עם 2 שחקנים טופ 5? חייבים 3 הול אוף פיימרים?
קודם כל באותה עונה וורתי כבר היה אבל רק כרוקי ובסגל של הלייקרס היו 5 הול אוף פיימרים…זה בלי לספור את נורם ניקסון האנדררייטד.
אבל זה ממש מטעה כי הסיקסרס היו האמא של הסופרטימס שאיחדו את ה-MVP של שתי העונות הקודמות ביחד עם עוד HOF ותיק ושני אולסטארים.
וורתי היה פצוע בסידרת הגמר.
נכון.
הלייקרס האלה של האייטיז היו השושלת מספר אחת מלבד בוסטון של שנות ה 60'
הם לקחו שתי אליפויות קודם (80,82) ועוד 3 אח"כ (85, 87, 88) ועוד 4 גמרים
ה 4-0 בגמר היה באמת משהו יוצא דופן
זה כמו שמישהו היה מנצח את סן אנטוניו ב 2013 נניח, בתוצאה 4-0
ענק שלצערי לא זכיתי לראות בלייב מעולם..
וואלאק הדוק הזה תופס כמו כדור טניס אפילו עם כדור טניס אני לא יכול לעשות מוב כזה. אין ספק שהוא היה האבטיפוס לגדולים שבאו אחכ.
לא יודע לגבי אנדרייטד אבל בהיכל שלי הוא 12 שזה מכובד מאד.
בעניין אחר סטפן האיום אומר בעצמו מה שאני אמרתי שהוא היה עושה לצבים של שנות ה80.
בכלל השחקנים של היום שהיו מאד מתקשים בשנות ה80 הם לברון יאניס וקאווי שקליעתם קצת מוגבלת בעיקר לפני כמה שנים.
אבל שחקנים שפחות מבוססי חדירה כמו סטפן הארדן דמיאן דוראנט היו מנחיתים עליהם 50 קל ומרקידים אותם סטפס
מעניין, שווה מחשבה
לא שאז לא היו קלעים גדולים. רק שהם לא השתמשו בנשק הזה כמו היום.
הארדן קלע בינוני עם נפח זריקות מטורף והמון שטיקים שמאפשרים לו היום מרווח זריקה, מה שלא היה עובר אז – הוא היה מנוגב.
השאלה היא די היפוטתית וחסרת משמעות כי האם הוא משחק בסגנון של היום? כי אז לא היו שומרים אותו כמו ששמרו אז.
אבל נניח והוא משחק בסגנון המשחק של היום ושומרים אותו בסגנון המשחק של אז – איך הוא היה מנוגב בדיוק?
בעיקרון בדימיוני הוא משחק בסגנון שלו היום, בחוקים של אז (הוא חזר בזמן), עם אופציה כמובן לשנות את משחקו ולהתאים את עצמו לחוקים.
אז מי היה מפריע לו לזרוק מרחוק? גם פאולים היו שורקים עבורו בלי סוף. הבעיה העיקרית היא שהיו שורקים לו הרבה יותר לצעדים. אבל השלשות? הוא היה זורק אותן חופשי.
הוא לא היה יכול לעשות את הנעילות, זריקות הרגליים, ולא היה מקבל את כל שריקות הפאנטום שהיום.
ברגע שהיו מבינים כמה הוא זורק היו שומרים אותו צמוד והשיפוט זה שמיים וארץ מהבדיחה של היום.
נכון לא היו קונים את ההצגות שלו, אבל הוא לא היה צריך…
וכן אני יודע שאתה לא אוהב לשמוע את זה אז היו שורקים לא פחות אם לא יותר על כלום.
נדמה לי שהבדל נוסף היה האופן שבו השחקנים עצמם היו מתייחסים לשטיקים כאלה. אחרי שתי עבירות אוויר כאלה הוא היה פוגש, בטעות כמובן במרפק של ליימביר (או בירד) שהיה משבית אותו לחודש. כשהיה חוזר כבר לא היה עושה שטיקים נוספים. בשכונה כמו בשכונה.
את מי ליימביר השבית לחודש בקריירה (חוץ מאת עצמו) חוץ מזה הבטן הרכה של הארדן סופגת הכל.
למביר היה מחליק בסטפבק
לארי קריסקוביאק (איות?).
ליימביר גמר לו את הקריירה.
נכון, הוא לא דחף לו מרפק, ורוב הסיכויים והשידורים החוזרים שליימביר בכלל לא נגע בו, אבל לארי האשים אותו.
אני בטוח שליימביר ישמח לקחת קרדיט אבל בוא – יש יותר סיכוי שדני דין אחראי ממנו.
למביר לא השבית לחודש כי אף אחד לא עשה לו שטיקים כאלה….
.
אומר זאת כך יונית – לא חושב שהיו עוברים על זה בשקט, וכן חושב שהתשובה ההולמת הייתה גורמת להארדן לנטוש את ההתנהלות הזו.
בוא לא נאדיר את ליימביר שביננו לא ממש מגיע לו מקום על המגרש (ולא בגלל הכדורסל). הוא עשה מספיק גם למי שלא עשה לו שטיקים – לא ראיתי שזה עצר אותם מלהמשיך. הכי גרוע הארדן היהי מביים דום לב ודואג שירחיקו את ליימביר לעונה. א היה צריך דם מזוייף הוא היה דואג גם לזה. שואו מאסט גו און.
צריך לעשות דירוג רציני של ה-SF הטובים בהיסטוריה.
וורת'י, דומיניק, ברנרד קינג, פיפן, הד"ר, השיקצה, פול פירס, דנטלי, אגווייר, קוואי, דוראנט, מאלין, וכל השמות הגדולים מהעבר הרחוק יותר.
בירד יבוא וישאל: מי הגיע מקום שני?
בשליפה, מהשחקנים שראיתי:
1. בירד
2. פיפן
3. שיקצה
4. קוואי
5. דוראנט
6. וורת'י
7. דומיניק
8. מאלין
9. פירס
10. אגווייר
אשך אינני חובב שיקצה אבל פיפן לא קרוב אליו בכלל איפה הוא ואיפה השיקצה.
לבירד הייתה קריירה קצרה מידי ושיחק בסופר טים כמו השיקצה אבל לפחות יש קייס כי גם הוא עם 3 טבעות.
1. שיקצה
2. בירד
3. דוראנט
4. הדוק
5. קאווי
בירד בסקאלה אחרת.
פיפן טוב ויעיל מהשיקצה, עשה המון עבודה אפורה ותרם בהמון תחומים.
שחקן חכם וקבוצתי בלי היח"צ של השיקצה, עם המון רגעים גדולים, שצילו של ג'ורדן מאפיל עליו.
לברון הוביל שתי קבוצות לשלוש אליפויות וזכה 4 פעמים כמצטיין של העונה וסה"כ 12 פעמים בחמישיית העונה הראשונה, שיא נב"א.
היחיד להוביל את שחקני שתי הקבוצות בגמר בכל חמשת הנתונים העיקריים והיחיד להשיג ממוצע ט"ד בגמר.
זה מספיק כדי להיחשב יותר מפיפן שהיה יכול לחלום על הישגים ונתונים כאלו.
מסכים, ויש לו עוד כמה עונות
שמעון מסכים איתך כרגיל פיפן סופר אוברייטד, השיקצה כמה שאני לא אוהב אותו ראשון ברשימה 3 טבעות, 17 שנים עם סטטיסטיקה מנופחת אחריו בירד דוראנט הדוק קוואי, ויש מצב גדול שקוואי כבר 4 ברשימה לפני הדוק
אין לקאווי mvp וסטט מספיק כרגע אבל עתידו לפניו יכול לסיים גם 1 בסוף הקריירה.
בקריירה היחסית קצרה הוא השיג הישגים לתארים המספקים כדי להיות מועמד רציני להיחשב לפורוורד הגדול של כל הזמנים.
אתה פשוט הייטר
ואתה דביל
הוא פשוט לובש משקפי רומנטיזציה של העבר. זה תופעה נפוצה.
איך אני לובש משקפי רומנטיזציה כש-3 מתוך החמישייה הראשונה הם שחקנים נוכחיים?
.
תקבלו דעות של אנשים שמסוגלים לחשוב בעצמם ולהגיע למסקנותיהם בלי ללכת עם העדר.
את בירד נחריג כי היה פוינט פורוורד וגם רק 7 שנים וסגנון ייחודי, ואז זה: לברון, הדוק שני בהפרש קטן, ואז אולי דוראנט וקוואי ולמתעקשים גם פיפן סוגרים את הטיר1 והשאר טיר2
אולי גם וורתי טיר1 כמו דוראנט קוואי ופיפן
9 שנים בלי השפעה רצינית של פציעות. בשנים האלו סיים את כולן בחמישיית העונה הראשונה.
אצלי:
בירד,
לברון,
דוראנט,
הד"ר,
הבליצ'ק,
בארי,
וורת'י,
פיפן,
וילקינס,
אריזין,
מולין,
אגוואייר,
יארדלי,
קינג,
אינגליש,
דאנטלי,
רייס,
מיצ'ל,
שורט,
וואנדווי,
מרכוס ג'ונסון,
האגאן,
רמזי,
סקוט ודמן,
צ'אט ווקר.
שכחתי את פירס שאני ממקומו שמיני אחרי וורת'י.
רשימה של ידע מרשים
תודה רבה!!!
השחקן שחיבר אותי למשחק
בגללו אני עד היום אוהב את פילי, דרך בארקלי ואייברסון.
בגללו אני אוהב כדורסל מעולם אחר. אחלה טור שבעולם.
השידורים היו בערוץ לבנון, יחד עם משפחת ואן אריק ואנימציות נוצריות לילדים
🙂
🙂
תודה
חחחחחח
נכון נכון. גם אני הייתי צופה שם בשידורי הספורט ובפרסומות בערבית.
אמרתי באחד הפוסטים מהזמן האחרון שאם לא בירד או מג'יק לד"ר היו עוד לא מעט זכיות באן בי איי, גם כי היתה לו יותר מוטיבציה לדעתי (תחושה). יכול להיות שהיום היה בוויכוח על השחקן הכי טוב בהיסטוריה ביחד עם ג'ורדן.
היתה לפילי חרות מאד חזקה בשנות ה 80
אירת כנראה היו לו עוד 2-3 אליפויות
זה פחות קשור לתחרות ויותר לגיל
הדוק כבר היה בסוף הקריירה באמצע שנות השמונים
אם זה היה דוק צעיר של תחילת הקריירה ב ABA אז היו לו 2-3 אליפויות גם במצב הקיים
אני מסכים איתך פה טראסט אני זוכר אותו בABA סקורר מפלצתי ואתלט שאין יותר מדי מה לעשות נגדו, בפילי הברכיים והקפיצים כבר היו אחרי
אולי גם הברגים במח?
היה סטריט-פייטר רצחני וידע לתת אגרוף.
זה בשנות ה70 וה80 דוק מכות היה חלק מהמשחק אני עדיין זוכר את הריב עם בירד
לא בטוח שהיה מנצחים את הסלטיקס של בירד בשנים נוספות מאשר ניצחו בפועל.
לדעתי, בלי בירד, פילי היו קורעים את בוסטון.
ברור, וההפך אף יותר נכון.
אך אני התכוונתי למצב של הד"ר בשיאו מול בירד בשיאו. כך הבנתי את "טראסט ת'ה פרוסס".
בירד היה יותר צעיר מהדוק באיזה 10 שנים, כך שהמאבקים בינהם בנניח 81-85 כבר היו אחרי השיא של הדוק
בירד צעיר יותר (גם היום ולא רק היה יותר צעיר) ב-6 שנים ו-9.5 חודשים).
המאבקים ביניהם החלו בעונת 80'/79' שבא נכנס בירד לליגה (וגם מג'יק). ואז ועונה לאחר מכן היה הד"ר עדיין בשיאו בגיל 31-30.
שנות השיא של בירד החלו כשהיה הד"ר בגיל 34.
כן,
ב 80 פילי היו בגמר
ב 81 בוסטון
ב 82 וב 83 פילי
בוודאי שקשה כי הסלטיקס היו טובים יותר סה"כ והיו גם דטרויט, ניו יורק, הקאבס ומילווקי שהיו חזקות ובצמרת.
בכל מקרה מייקל היה נחשב לטוב ביותר כי אם לא היו מג'יק או בירד זה לא היה מצמצם את הפער בין הד"ר לג'ורדן.
שחקן על, אחד המבשרים של הפיכת המשחק לפאן טהור.
שחקן שבשבילו היה שווה לקום בלילה ולראות את המשחקים בלוויין אורביט (מישהו זוכר?)
אצלי הוא לא נכנס לדירוגים אלא יותר לרשימת "האבות המייסדים" למרות שכרונולוגית הוא כבר שיחק עם שחקנים שכן מדורגים.
שווה להזכיר את הטרגדיה שעבר בשנת 2000 כשהבן שלו נעלם בגיל 18. רק שנתיים אחרי זה גופתו נמצאה בתוך הרכב שלו בקרקעית של אגם. נדמה לי שהוא אפילו תבע מישהו על גרימת מוות ברשלנות.
מסכים, שחקן גדול
כן, אכן טרגדיה עם בנו
הדוקטור שחקן ענק אבל הסיבה שהואתלא ברשימה של הגדולים באמת היא הלוזריות שלו ושל פילדלפיה. ב77 פילי דרסה את הליגה הגיעה לגמר מול פורטלנד החלשה הובילה 2_0 והפסידה 4 מחקים רצופים. כנל לגבי עונת 80 משחק 6 קרים פצוע המשחק בפילדלפיה והם מפסידים ל42 נקודות של מג'יק. כנל ב81 הם מובילים 3_1 על בוסטון בגמר המזרח ומפסידים במשחק 7 גם ב82 זה כמעט קרה. רק ב83 עם מלון הם הביאו אליפות בלתי נשכחת אבל מלון היה הכוכב.
כולן קבוצות הסטוריות.
זכה גם פעמיים באליפות לפני כן
פורטלנד לא הייתה חלשה כלל אלא מצוינת. היו לה כמה כוכבים גדולים. וולטון היה בשיאו ומהסנטרים הטובים ביותר שהתמודד שווה בשווה נגד כארים, והפורוורדים שלהם היו מהטובים ביותר בליגה (בוב דנדרידג' ב-3 ומוריס לוקאס ב-4) ועוד שחקנים נהדרים.
מסכים